" היה מעניין. יש כאן המון המון חומר לחשיבה ועבודה עצמית. הקלפים האלו ייחודיים. הם משהו מיוחד. ברור לי שמפגש אחד שעשינו זה על קצה המזלג וזה לא הספיק. יש כאן הרבה נקודות וברור לי שהדברים ימשיכו ויהדהדו וייפלו לי אסימונים. הקלפים מאוד מיוחדים כי הם מביאים דברים לא טריוויאלים. לבד לא הייתי חושבת על זה. קלפי א.מ.ת. לוקחים אותך למקומות חדשים אצל עצמך - זה נהדר!" אילנה טובים
חייבת להגיד לך. אני בדרך כלל רואה דברים וישר מאבדת עניין. תכונה לא טובה שלי, שאני מאבדת עניין. בגלל המצבים שעברתי בחיים, לא מעניין אותי כלום, כל דבר נראה לי שולי וטיפשי. אומרים לי בואי לפה, בואי לשם, לא בא לי. בקיצור, אני אומרת את ההקדמה הזאת כדי שתביני, שהצלחת לעשות משהו שהפתיע אותי. קודם כל, זה היה מקצועי! עמידה בלוח זמנים, מתן משוב, דפים של שמירה על פרטיות, לארח עם מחשבה, כמו לתת גרביים, כל הדברים הקטנים האלה. גם השאלות, של כל דבר, הנושא שלו מסתכם בשתי מילים משמעותיות וממוקדות, למשל השפעה-הכרעה. שאלת שאלות שיכולות להתאים לכולם, שהתשובה יכולה להתאים לכולם, כל אחת מהמקום שלה. תקשיבי, זה היה מקצועי. וריתקת אותי! בעיניים שלי, זה רק בעיניים שלי. יכול להיות שמישהו אחר יבוא ויגיד, עדנה, את לא מבינה כמה זה היה מקצועי. לא הספיק לי. יכולתי לשבת שם עוד שש שעות, לשמוע סיפורים, להשמיע את שלי, לשמוע תשובות, לשמוע שאלות, ולראות את הסדר שניהלת את הדברים. שאפו, אני מצדיעה בפנייך, ואני מאחלת לך בהצלחה. כמו שזה נראה, בעזרת השם, אני חושבת שזה הולך להצליח, כי את עושה את זה מקצועי ויש לך ידע בלתי נלאה שממנו יצרת את השיטה. העולם מתייחס למה שאתה מציג ולאיך שאתה מגיש את עצמך. אם אתה מתכנס בעצמך ומופנם, יסתכלו עליך כחלש. עם חוכמת החיים שלך, החוזקות שלך, הערכים שמובילים אותך והתשוקות שלך יצרת עסק עם משמעות והשפעה אמיתית. אני גאה בך היום, ממש מרגישה שאני גאה בך . עצרתי את העבודה כי אני חייבת להגיד לך את זה, אוהבת אותך ושיהיה לך ים של הצלחה
"כשהגעתי לסדנת הקלפים חשבתי שאני מגיע לסדנה רגילה. לא ציפיתי שאני אגלה על עצמי דברים דרך הקלפים על נקודות שאנחנו פוחדים לגעת. בהתחלה הייתה הכחשה: :"מה פתאום הקלף לא מתאים לי. לא מדבר אלי" ואז את מתחילה דרך ההכוונות של רחלה את מבינה שזה בול! ואז את מתחילה לגעת בדברים שאת לא נוגעת כשמציפים אותך. ידעת למקד ולגעת בכל אחת ואחת. לא נתת לנו לברוח מקו המחשבה. נתת מעצמך לכל אחד. את ייחודית וזה לא סתם קלפים אלא קלפי אהבה " אפרת חלי גנות.
הגעתי לרחלה ולשיטת א.מ.ת בתקופה של שחיקה ותחושה שאני "על אוטומט". מה שעבד עבורי היה השילוב הנדיר בין עומק רגשי לבין כלים פרקטיים: שאלות שמכוונות ישר לליבה, לצד תרגול פשוט שאפשר ליישם בשגרה. בתוך כמה מפגשים שמתי לב שאני מגיב אחרת בבית ובעבודה-פחות מתוך מגננה ויותר מתוך בחירה. זו לא עוד השראה רגעית; זו טרנספורמציה שמייצרת מצפן פנימי ברור.
חיפשתי משהו שיעזור לי לשמור על רכות בתוך עומס של הורות ועבודה. בעדויות ובתכנים של האתר הרגשתי שיש אמת שלא מנסה להרשים-אלא לפגוש. טכניקות החיבור וההתבוננות העצמית עזרו לי לזהות איפה אני מאבדת את עצמי בתוך תפקידים, ואיך לחזור לערכים שלי בלי אשמה. התוצאה הכי משמעותית הייתה בשיח עם הילדים: יותר הקשבה, פחות תגובתיות, והרבה יותר חמלה-כלפי עצמי וכלפיהם.
רחלה היקרה. כבר מקריאה בדפים הראשונים של הספר הבנתי שזה לא עוד ספר שמלמד איך תשנה את החיים שלך. אין בו הטפות, אין רשימות מה צריך לעשות כדי לגעת באמת של עצמנו. דף אחרי דף נותנת לנו רחלה היקרה לדפדף בין דפי ליבה, חושפת בפתיחות ובאומץ חוויות שעברה לאורך חייה. ובעצם החשיפה והשיתוף אנחנו מקבלים טיפים, כלים ותובנות לחיים. אנחנו לומדים על* *צמיחה מתוך אובדן* דרך מסע לאמונה בעצמך ויציאת הדרגתית לאור. בעיניי, כל אחד מאיתנו יכול למצוא את עצמו בספר ולקבל כלים ליצירת שינוי בחייהם כי יש שלב שבו *הנשמה כבר לא יכולה לזייף* ודורשת את השינוי המתבקש- לגעת בָאמת, לגעת בֶאמת. ברגישות מרגשת, את טווה דרך. בכישרון *את נוגעת בלב* עם המילים שלך. במשפטים צורבים, מלטפים שנחרטים בלב ובנשמה. אני ממליצה בחום על קריאת הספר שיש בו בקשה וזעקה לשינוי שכל אדם זקוק לו. רחלה אהובה, אישה יפה מבפנים ומבחוץ, בעלת העיניים הבוהקות, החכמות, עם חיוך של ילדה ותשוקה לחיים- את ממגנטת. תודה עלייך. תודה על ספר מעורר השראה. את מעוררת השראה. רחלה- את מלכה. אוהבת אותך אושר.
רחלה היקרה אני מבקשת לומר לך מול כל אורחי השקת ספר הביכורים שלך: ״ אנוכי האמת שלך״ אנחנו כאן כדי לחגוג ספר, אבל בעצם אנחנו כאן כדי לחגוג אישה. אישה אחת אמיצה שלא פחדה לגעת בפצעים הכי עמוקים שלה, שבחרה לא לברוח מהכאב– אלא להתבונן בו, לכתוב אותו וליצור ממנו אור. אישה אחת שחלקה בכתיבתה מסע אינטימי, עמוק ואמיץ. את משתפת במילותייך חלקים חשופים מאוד– זיכרונות, תחושות, רגעים שנשאו בתוכם כאב, רגעים של בדידות, של שבר, של חיפוש בלתי פוסק אחרי שקט פנימי. אבל דווקא מתוך המקומות השבורים האלה, נולדו תובנות מהותיות והן פתחו דלתות לריפוי. זה דרש ממך אומץ, לא רק כדי לכתוב, אלא קודם כל *להסכים* להסתכל פנימה באמת. מה שבעיני מרגש כל כך בספר הזה- שהוא נכתב *מתוך הלב* והוא מדבר ישר אל הלב. יש בו מילים פשוטות אבל הן נוגעות. הוא לא מטיף, – הוא פשוט *פותח דלת* ומזמין אותנו להיכנס פנימה. האישה האמיצה הזאת לא כותבת כדי להרשים או לשחזר אלא כדי לגלות, לזקק. *ולהזכיר לנו** שיש לכולנו אפשרות לבחור מחדש. לשאול- מי אנחנו באמת, בלי הפחד, בלי הבושה, בלי ההגדרות הישנות. רחלה יקרה, הספר המופלא שכתבת נוגע ובמילים שלך בין השורות, כל אחד ואחת יכול למצוא חלק מעצמו– שורה, רגע, כאב או תקווה– שיזכיר לו שהוא לא לבד, שיש דרך ויש בתוכו אור שלא כבה. כתבת ספר שנותן השראה, ובעיקר כוח. הספר מזמין אותנו להאמין, לא במה שאמרו לנו עלינו, אלא באמת העמוקה והיחידה שמתקיימת בפנים. תודה לך על האומץ, על הכנות, ובעיקר על הבחירה לחשוף ולשתף. אני מייחלת שהספר הזה יגיע בדיוק למי שצריך/ה אותו, לכל מי שמחפש קול שידבר את התחושות שהוא לא תמיד מצליח לנסח. *שיזכיר* שגם ברגעים הכי שבריריים יש בתוכינו עוצמה. שיזכיר שגם מתוך כאב אפשר לצמוח והא.מ.ת באמת יכולה לרפא באהבה. באהבה מירי אקרמן
אמא יקרה איזה אומץ איזה אומץ לכתוב על עצמך ככה. איזה אומץ צריך בשביל לראות את האמת, להכיר ב להבין אותה, ואז לשתף אותה. קודם כל - כל הכבוד לך אמא. בטח עברה בראשך המחשבה - האם הספר ״יצליח״, כלומר האם אנשים יאהבו את זה - למרות שלא אמרת לי את זה בקול רם. אז אומר לך כזה דבר, השאלה, איך את מגדירה הצלחה? השארת אותי עם זכרון, עם שיעורים שילוו אותי, את ילדיי, ואת נכדיי. זיכרון ושיעור עמוק, שיישאר לתמיד. הספר הזה הוא זיכרון. אז בעיניי, כבר הצלחת. הספר לקח אותי למסע. מסע מרגש שבו יש עצב אבל גם שמחה ותקווה כאב אבל גם עונג מיוחד. פחד, אבל המון אומץ לב. בלבול, אבל גם סדר. הספר אמנם מספר את המסע שלך, אבל אין אדם שלא ימצא בו גם את מסעו שלו. הספר יקח אתכן למסע אישי, שלא רק ילמד אתכם על עצמכם, אלא גם על הסובבים אתכם, אלו שקרובים, וגם אלו שפחות. על ההורים שלכם, על הילדים שלכם, על האחים והאחיות שלכן וגם על החברים שלכם. מסע שיראה לכם את האמת שנמצאת עמוק אצל כל אחד מאיתנו. מסע שבו תוכלו ללמוד לשאול את השאלות הנכונות, ברגעים הנכונים. מסע שייתן לכם תקווה, השראה, כוח גם כשקשה. אם אתם רוצים לקרוא סיפור יוצא דופן, לעבור מסע מסחרר, מסע מרגש ומלמד, אז אל תלכו הביתה לקרוא את הספר. תרוצו הביתה, תפתחו את הספר ותאפשרו לעצמכם לחוות מסע מיוחד ומשובח! מסע שילמד אתכם לא רק על עצמכם, אלא גם על מהות החיים עצמם. תודה רבה אילי
רחלה חברתי היפה והאמיצה כשהתחלתי לקרוא את הספר, מודה הייתה בי תחושה של בלבול. חשבתי שמדובר בנפש מסובכת אולי קצת אבודה. אבל ככל שהמשכתי הבנתי שמה שחשבתי כסיבוך הוא בעצם תהליך נפשי כואב, כן ואמיתי עם עומק ריגשי ומלא אומץ. הסיפור כואב, מרתק ומזמין אותך להיכנס ללב של אישה אמיצה שבחרה לחשוף את עצמה בלי מסכות, דרך שכבות של כאב, אובדן, וטלטלה. תוך חיפוש מתמיד שבעזרתו בנית נתיב של ריפוי דרך אהבה וחמלה. חשבתי על עצמי תוך כדי קריאת הספר על מסלול חיי שהיה רצוף בטרגדיות וכאב. שבחרתי להדחיק ולא לשאול שאלות ולהשלים עם הגורל כמו שהוא. הספר גרם לי להבין שיש דרכים שונות ורבות להתמודד וכך דרכים רבות לריפוי. יפה שלי הכתיבה מרגשת, חשופה ומטלטלת אבל אמיצה ואמיתית. הספר יכול לעזור להרבה אנשים לא בגלל שהוא מציע תשובה, אלא בגלל שהוא פותח דלת. דלת לריפוי דרך אמת, דרך אהבה, ודרך אנושיות. שמחת החיים שלנו תנצח . אהבה למראות ריחות צבעים וטעמים מחברת ביננו. וכשחיפשת את עצמך מצאת אותי ! 🤣🤣🤣 מעריצה ואוהבת אותך עדנה❤❤❤
כשאתה מתחיל לקרוא את הספר של רחלה אתה נשאב הישר לקורות חייה בצורה הכי חשופה שיש… למרות שהיא עושה רושם רציני, ישנו כנות עם זוב דם. סיפור ילדותה כל כך מעניין ומרגש ובחלקו עצוב/מלנכולי אפילו שייקספירי. קשה לפעמים להבין האם הכתיבה נעשית במבט של ילדה או בפרספקטיבה של אישה לאחר סאגת השנים. בספר תמצא קפיצות בין זמנים מה שגורם לך להיות עוד יותר מרוכז בעלילה שלא תפספס דבר מה. התובנות דורשות ממך מחשבה מופשטת באופן חד משמעי ואתה נשבה בסיפורים עצמם תוך כדי, והסימולטניות פה היא לא פשוטה. סיפורה האישי על אובדן, נפילתו של אהוב ליבה מזכיר לי את הספר “לאהוב עד מוות” או הידוע בכינויו “שמוליק של זוהרה” שנתבקשנו לקרוא בתור ספר חובה בבית ספר התיכון… אותה התמימות שנהנינו פה, של פעם. סופר לא יכול להכריח את הקורא להחליט מה חשוב ומה לא חשוב בספר, מה הוא יזכור ומה לא יזכור אבל ספר כמו כל ספר אמור להעביר בך תחושה ולבסוף אתה מזדהה עם הדמות הראשית או לא… ואכן הדפים העבירו בי תחושה וזיכרון צורב. כמו נוף, כמו בית בו הבנתי מי היא ומה הייתה התקופה עליה נכתב הספר. למרות שהספר מגיע עד לזמננו אנו. לסופרת יש נפש עתיקה והזמן שהיא רושמת עליו קרה לפני כ־40–50 שנים אך ההרגשה היא כאילו זה קרה לפני כמה מאות של שנים. אין לי הסבר מדויק איך נוצרת הרגשה כזאת, אבל זאת התחושה שהרגשתי. כולנו סקרנים את האחר (הרי את חיינו אנו מכירים). סיפורי האנשים כדה״א. לורנס מרתקים. הייתי רוצה דמויות עם שמות, מצבים, סצנות, ובעיקר טעויות. כי משם התובנות. מחכה לספר הבא במהרה. עלמה קומט בת חיפה 2026